פיבר פחמן באמצעות אור אינפרא-אדום לעומת אוויר חם: דרך טובה יותר לחימום החלקים
אם אתם עדיין משתמשים באוויר חם לעיבוד שבבים, אתם בעצם מחכים בלי לעשות כלום.
חשבו על זה: אתם מחממים את האוויר, ואז האוויר מחמם את החלקים. זו שיטה שדורשת מעורבות של גורם ביניים. בעיבוד מתקדם, גורם זה יוצר עיכובים גדולים.
לעומת זאת, נורות פיבר פחמן באמצעות אור אינפרא-אדום מוותרות על גורם הביניים הזה. במקום לחמם את האוויר, האנרגיה פוגעת ישירות בחומר.
זו חוויה שונה לחלוטין.
עם אוויר חם, אתם צריכים לחכות שהחדר יתחמם – זו בזבוז של דקות יקרות. אבל עם נורות פיבר פחמן? אתם מגיעים לטמפרטורה המרבית תוך שניות.
זו יתרון עצום מבחינת עלויות הזמן. כשאין צורך באוויר, אין צורך גם באינרציה תרמית. התהליכים שלכם יהיו מהירים יותר, ותוכלו לעבד יותר חלקים בזמן קצר יותר.
עכשיו, בואו נדבר על החום עצמו.
סלילי מתכת רגילים יכולים ליצור “נקודות חמות” שעלולות לגרום לעיוות של החומרים. פיבר פחמן שונה – הוא מפזר את החום באופן שווה בכל האזורים, כך שאין צורך לדאוג שהחומרים ייפגעו.
אבל יש גם חיסרון: נורות אלו פולטות הרבה אנרגיה. אי אפשר פשוט לחבר אותן ולשכוח מהן. צריך לוודא שהמאווררים ומערכות הקירור תקינים. אם המעטפת של הנורות נהיית חמה מדי, החיבורים החשמליים יישרפו, ואז נצטרך להתחיל מחדש.
בנוסף, יש גם את הבעיה של המקום הדרוש.
רוב המפעלים עוברים לשימוש בנורות אינפרא-אדום, כי הן מאפשרות לצמצם את שטח הציוד הדרוש. אפשר להיפטר מהמאווררים הגדולים ומהצינורות המסורבלים. צריך רק לחבר את הנורות, לכוון אותן וזהו. בהרבה מפעלים ישנים, זו החלפה פשוטה מאוד.
אבל זה לא מושלם.
מכיוון שאור אינפרא-אדום הוא אור קרינתי, צריך להיזהר מ”צללים”. אם לחלק יש צורה לא סדורה, יהיו נקודות שלא יקבלו אור. צריך לוודא שהנורות ממוקמות במקום הנכון, כדי שהאור יגיע לכל האזורים.
אם תעשו זאת נכון, תראו שזמן העיבוד שלכם יקטן במהירות.