למה קרינת אינפרא-אדום עדיפה על אוויר חם לשימוש בחיישנים ביולוגיים
כאשר מייצרים חיישנים ביולוגיים, הדבר החשוב ביותר הוא לוודא שהחומרים יתייבשו בצורה נכונה. עדיין יש הרבה מפעלים שמשתמשים בשיטת אוויר חם – בעצם אובנים גדולים שמזרימים אוויר חם סביב החומרים. אך אם אי פעם חיכיתם שהמכונה תגיע לטמפרטורה הנכונה, אתם יודעים בדיוק מהו הבעיה – זו ההמתנה.
הבעיה היא דרך בה החום מועבר.
עם אוויר חם, צריך לחמם את האוויר קודם, ואז האוויר הזה צריך לחמם את החומרים. זה תהליך איטי. יש עיכוב שגורם לבזבוז זמן רב.
לעומת זאת, נורות אינפרא-אדום פועלות בצורה שונה. הן לא משתמשות באוויר – הן פשוט שולחות קרינה אלקטרומגנטית ישירות לחומר החיישן. בדרך כלל אנו משתמשים בנורות אינפרא-אדום בעלות גל אור קצר או בינוני. מכיוון שהאנרגיה מגיעה לחומר מיד, תקופת החימום המעצבנת נעלמת.
זמן העיבוד יורד מדקות לשניות – זו הבדל עצום.
יש גם את הבעיה של המקום.
אובנים עם אוויר מאולץ תופסים הרבה מקום – צריך חדר גדול כדי לשמור על טמפרטורה קבועה. לעומת זאת, נורות אינפרא-אדום הן קטנות מאוד – ניתן להתקין אותן ישירות במסלול ההעברה של החומרים, וכך לחסוך הרבה מקום במעבדה.
בנוסף, יש שליטה טובה יותר – ניתן לבחור את אורך הגל וההספק של הנורות כדי להשיג טמפרטורה מדויקת. אין צורך לדאוג שהחומרים בקצוות החיישן יישרפו, בעוד החלק האמצעי עדיין צריך להתייבש.
אבל זה לא מושלם – יש גם חסרונות.
קרינת אינפרא-אדום אמנם מהירה, אך היא גם עזה מאוד. מכיוון שהחום כה גבוה, ניתן לגרום לשריפת החומר אם מהירות ההעברה של החומרים אינה מדויקת. אובן עם אוויר מאולץ פועל כמעין בופר, אך קרינת אינפרא-אדום שולחת את כל האנרגיה ישירות לחומר.
אם עוברים משימוש באוויר חם לקרינת אינפרא-אדום, לא ניתן פשוט להחליף את המערכת – צריך לשנות את לוגיקת הזמנים וכנראה גם את שלב הקירור, כדי להתמודד עם העלייה הפתאומית בטמפרטורה. צריך לוודא שהחיישנים וקצב ההעברה של החומרים מתאימים, אחרת עלולים להיווצר הרבה חומרים שנשרפו.