למה אנו מחשיפים את החימומים שלנו לתנאי קיצון
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, ושינויים דרסטיים בטמפרטורה – מקור קיצוני לחום גבוה בתוך דקות ספורות.
אפשר היה פשוט לציין שהמכשירים עמידים לרטיבות ברמת IPX4, אך ציון כזה לא אומר באמת האם המכשיר יוכל לעמוד בתנאי הבית שלכם לאורך שנה. לכן אנו מבצעים בדיקות לחות וחום על כל סדרה של מכשירים. אנו מנסים ל“שבור” אותם במעבדה, כדי שהם לא יישברו בבית שלכם.
הסכנה שבאדי המים
הבעיה עם הלחות היא שמים במצב נוזלי קל לעצור, אך אדי מים הם סכנה אמיתית. הם מוצאים את הסדקים הקטנים ביותר – חורים שאי אפשר אפילו לראות – וחודרים פנימה. כשהם נמצאים שם, הם גורמים לקצרים או לחלודה בלוחות המעגלים.
אנו מחשיפים את החימומים שלנו לתנאי לחות גבוהה במשך שעות רבות, כדי לגרום לכך. אם האטימה אינה מושלמת, המכשיר יתקלקל. עדיף שנגלה את הבעיה עכשיו, ולא שאתם תגלו אותה בזמן המקלחת בבוקר יום שלישי.
האפקט של “נשימה”
מנורות אינפרא-אדום נהיות חמות מאוד. כשמשלבים את החום הזה עם חדר לח, החומרים מתרחבים ומתכווצים. זה כמו שהחימום “נושם”. בכל פעם שהוא מתחמם ומתקרר, הוא יכול לשאוב לחות דרך החריצים. אנו מחזירים את המכשירים שלנו שוב ושוב ממצב של קור ולחות למצב של חום גבוה. אנו מחפשים כל סדק קטן במארז או בדבק שעלול להישבר.
האיזון העדין
אפשר לחשוב, “פשוט יש לאטם את כל המכשיר בסיליקון!” אך זה לא כל כך פשוט. אם נאטם את המכשיר יותר מדי, החום לא יוכל לצאת החוצה. המנורה תישרף מבפנים ותפסיק לעבוד מוקדם מדי. זו בעיה שדורשת איזון עדין. אנו משקיעים הרבה זמן בעיצוב דרכי אוורור שיאפשרו לחום לצאת, אך ימנעו את כניסת המים. זה דורש ניסויים וטעויות, אך זו הדרך היחידה לוודא שהחימום יישאר בטוח, מבלי לפגוע במנורה.