למה אנו מעריכים את תנורי החימום שלנו בתנאי חום ולחות קיצוניים
חדרי אמבטיה הם באמת סיוט עבור מכשירי אלקטרוניקה. יש שם אדים עבים, טיפות מים שנופלות מכל מקום, והטמפרטורות משתנות במהירות – מטמפרטורות של קרח לטמפרטורות של רתיחה.
כשאנו אומרים שתנורי החימום שלנו עומדים בתקן IPX4, אנו לא סתם מודבקים תווית על המוצר. כשאנו עומדים בתוך חדר אמבטיה, המושג “עמידות למים” חייב להיות אמיתי. לכן אנו מעריכים את כל המוצרים שלנו בתנאי חום ולחות קיצוניים. בעצם, אנו מנסים “לשבור” את המוצרים במעבדה, כדי שהם לא יתקלקלו בבית של הלקוח.
הצד המסוכן של האדים
העניין עם מים הוא שהם לא נשארים רק בחוץ. בחדרי אמבטיה עם אדים רבים, אדי המים מצליחים לחדור פנימה. הם חודרים דרך החומרים שמשמשים לאטימה, באמצעות תופעת הקפילריות – בעצם, הם “שואבים” את עצמם לתוך המכשיר. כשהלחות מגיעה למעגלים הפנימיים של המכשיר, הדברים נהיים מסובכים. אם האטימה נשברת, עלולה להיווצר קצר חשמלי.
כדי למנוע זאת, אנו שם את המכשירים שלנו בחדרים עם לחות גבוהה, ומנסים ליצור תנאים של ערפל פנימי. זו הדרך היחידה לדעת אם החומרים שמשמשים לאטימה אכן עושים את עבודתם, או שהחומרים מצטמקים כתוצאה מהחום.
מניעת תקלות כתוצאה מחום
חום גורם לחומרים להתרחב. לחות גורמת להם להתקלקל. דמיינו נורה אינפרא-אדומה שעוברת מטמפרטורות נמוכות לטמפרטורות של 500 מעלות צלזיוס, כשהיא נמצאת בסביבה לחה. זו סיטואציה קשה מאוד. אם האטימה בין הזכוכית למתכת אינה מושלמת, תתחיל תהליך של חמצון בנקודות המגע. אם החוטים אינם עמידים מספיק, ההתנגדות עולה, הקצוות של החוטים נהיים חמים מאוד, והמכשיר נהרס. אנו מנסים לגלות תקלות כאלה מוקדם, כדי שנוכל לתקן את החוטים לפני שהמכשיר יצא מהמפעל.
האיזון הנכון
אפשר לחשוב, “פשוט נאטם את המכשיר בחומר פלסטי!” אבל יש בעיה: אם נאטם את המכשיר יותר מדי, נכלא את החום בתוכו. החומרים האלקטרוניים שנמצאים בתוך המכשיר יתחממו יותר מדי. זו בעיה שצריך לפתור. עלינו למצוא את האיזון הנכון – שהמכשיר יוכל לנשום מספיק כדי להישאר קר, אך יהיה מאוטם מספיק כדי שהמים לא יחדרו פנימה. אנו לא מניחים דברים – אנו ממשיכים לבדוק עד שמשהו נשבר, ואז אנו מחזקים את המכשיר.